<h1>ארחות חיים הלכ' איסורי מאכלות סימן ס"ח</h1>
<h2>דף קטז:</h2>
ואסור להעמיד גבינה בעור קיבת השחוטה ואם העמיד טועמין אותה אם יש בה טעם בשר אסורה ואם לאו מותרת מפני שהמעמיד דבר מותר הוא ואין כאן אלא איסור בשר בחלב שהוא בנותן טעם. אבל אם העמיד בעור קיבת נבלה וטרפה או טמאה נאסרה משום נבלה ובשר בחלב. והר"ש ז"ל כתב ואין מעמידין הגבינה בעור הקיבה דעור בשר הוא אבל מעמידין בחלב הקרוש שבה דפרשא בעלמא הוא וכן בקיבת נבלה (הוא) החלב הקרוש בתוכה מותר. וכן בקיבת שחיטת נכרי וכן בקיבה שינקה מן הטרפה אע"פ שיש לומר שאותו החלב היה מן הטרפה הרי נתעכל ופרשא בעלמא היא עכ"ל הר"ש ז"ל בשם בעל העתים וכן נמי כתב הרשב"א בשם הגאונים ז"ל וכן כתובה הגרסא בספרים וכ"ש שמעמידין בקיבת טרפה שינקה מן הכשרה והר"ף ז"ל כתב שאסור לכתחלה להעמיד בקיבת שחיטת הנכרי אבל בדיעבד מותר אבל בקיבת כשרה שינקה מן הטרפה מותר לכתחלה (דמאן דאמר דקריש הוי) [דהוי] פרשא בעלמא. וכתב ר"ת ז"ל שאין מעמידין כלל בקיבת נבלה ולא בקיבת שחיטת נכרי ולא בקיבת כשרה שינקה מן הטרפה ולא בקיבת טרפה שינקה מן הכשרה שלא נדון אותה כפרשא בעלמא אם לא נשתהא החלב בתוך הקבה אחר שנכנס עד שנשתנה אבל בזולת זה עומד באיסורו אם נבלה נבלה. ומשנשתהא שם הרבה הרי הוא כמעוכל ואז הוי פרשא בעלמא ומותר ע"כ. ואסור לשרות הקיבה עם עורה בכלי של מים זמן ארוך כדי לקרוש החלב הלח שבה שטעם לחלוחית הקיבה נכנס בעור וחוזר ונפלט והוא בשר בחלב.
כתב (הרשב"א) [הר"ש] ז"ל חלב הנמצא בעור הקיבה קרוש שמולחין אותה בעורה בין שנותנין בה חלב אחר בין שמולחין אותה [העור] בחלבה משנתנו טעם זה בזה שניהם אסורין משום בשר בחלב ממש לאסור הגבינה איסור גמור דמה שכנוס בקיבה חלב גמור הוא כדתנן כשרה שינקה מן הטרפה קיבתה אסורה שמע מינה דחלב טרפה חשבינן לה. וטרפה שינקה מן הכשרה קיבתה מותרת מפני שכנוס במעיה והוה ליה כנתון בקערה. ותניא קיבה שבשלה בחלבה אסור מפני שכנוס במעיה והוה ליה כנתון בקערה.
